Textus Receptus Bibles

Parallel Bibles

1 Kings - Chapter: 1


1:1	Now king David was old and stricken in years; and they covered him with clothes, but he gat no heat.
1:2	Wherefore his servants said unto him, Let there be sought for my lord the king a young virgin: and let her stand before the king, and let her cherish him, and let her lie in thy bosom, that my lord the king may get heat.
1:3	So they sought for a fair damsel throughout all the coasts of Israel, and found Abishag a Shunammite, and brought her to the king.
1:4	And the damsel was very fair, and cherished the king, and ministered to him: but the king knew her not.
1:5	Then Adonijah the son of Haggith exalted himself, saying, I will be king: and he prepared him chariots and horsemen, and fifty men to run before him.
1:6	And his father had not displeased him at any time in saying, Why hast thou done so? and he also was a very goodly man; and his mother bare him after Absalom.
1:7	And he conferred with Joab the son of Zeruiah, and with Abiathar the priest: and they following Adonijah helped him.
1:8	But Zadok the priest, and Benaiah the son of Jehoiada, and Nathan the prophet, and Shimei, and Rei, and the mighty men which belonged to David, were not with Adonijah.
1:9	And Adonijah slew sheep and oxen and fat cattle by the stone of Zoheleth, which is by Enrogel, and called all his brethren the king's sons, and all the men of Judah the king's servants:
1:10	But Nathan the prophet, and Benaiah, and the mighty men, and Solomon his brother, he called not.
1:11	Wherefore Nathan spake unto Bathsheba the mother of Solomon, saying, Hast thou not heard that Adonijah the son of Haggith doth reign, and David our lord knoweth it not?
1:12	Now therefore come, let me, I pray thee, give thee counsel, that thou mayest save thine own life, and the life of thy son Solomon.
1:13	Go and get thee in unto king David, and say unto him, Didst not thou, my lord, O king, swear unto thine handmaid, saying, Assuredly Solomon thy son shall reign after me, and he shall sit upon my throne? why then doth Adonijah reign?
1:14	Behold, while thou yet talkest there with the king, I also will come in after thee, and confirm thy words.
1:15	And Bathsheba went in unto the king into the chamber: and the king was very old; and Abishag the Shunammite ministered unto the king.
1:16	And Bathsheba bowed, and did obeisance unto the king. And the king said, What wouldest thou?
1:17	And she said unto him, My lord, thou swarest by the LORD thy God unto thine handmaid, saying, Assuredly Solomon thy son shall reign after me, and he shall sit upon my throne.
1:18	And now, behold, Adonijah reigneth; and now, my lord the king, thou knowest it not:
1:19	And he hath slain oxen and fat cattle and sheep in abundance, and hath called all the sons of the king, and Abiathar the priest, and Joab the captain of the host: but Solomon thy servant hath he not called.
1:20	And thou, my lord, O king, the eyes of all Israel are upon thee, that thou shouldest tell them who shall sit on the throne of my lord the king after him.
1:21	Otherwise it shall come to pass, when my lord the king shall sleep with his fathers, that I and my son Solomon shall be counted offenders.
1:22	And, lo, while she yet talked with the king, Nathan the prophet also came in.
1:23	And they told the king, saying, Behold Nathan the prophet. And when he was come in before the king, he bowed himself before the king with his face to the ground.
1:24	And Nathan said, My lord, O king, hast thou said, Adonijah shall reign after me, and he shall sit upon my throne?
1:25	For he is gone down this day, and hath slain oxen and fat cattle and sheep in abundance, and hath called all the king's sons, and the captains of the host, and Abiathar the priest; and, behold, they eat and drink before him, and say, God save king Adonijah.
1:26	But me, even me thy servant, and Zadok the priest, and Benaiah the son of Jehoiada, and thy servant Solomon, hath he not called.
1:27	Is this thing done by my lord the king, and thou hast not shewed it unto thy servant, who should sit on the throne of my lord the king after him?
1:28	Then king David answered and said, Call me Bathsheba. And she came into the king's presence, and stood before the king.
1:29	And the king sware, and said, As the LORD liveth, that hath redeemed my soul out of all distress,
1:30	Even as I sware unto thee by the LORD God of Israel, saying, Assuredly Solomon thy son shall reign after me, and he shall sit upon my throne in my stead; even so will I certainly do this day.
1:31	Then Bathsheba bowed with her face to the earth, and did reverence to the king, and said, Let my lord king David live for ever.
1:32	And king David said, Call me Zadok the priest, and Nathan the prophet, and Benaiah the son of Jehoiada. And they came before the king.
1:33	The king also said unto them, Take with you the servants of your lord, and cause Solomon my son to ride upon mine own mule, and bring him down to Gihon:
1:34	And let Zadok the priest and Nathan the prophet anoint him there king over Israel: and blow ye with the trumpet, and say, God save king Solomon.
1:35	Then ye shall come up after him, that he may come and sit upon my throne; for he shall be king in my stead: and I have appointed him to be ruler over Israel and over Judah.
1:36	And Benaiah the son of Jehoiada answered the king, and said, Amen: the LORD God of my lord the king say so too.
1:37	As the LORD hath been with my lord the king, even so be he with Solomon, and make his throne greater than the throne of my lord king David.
1:38	So Zadok the priest, and Nathan the prophet, and Benaiah the son of Jehoiada, and the Cherethites, and the Pelethites, went down, and caused Solomon to ride upon king David's mule, and brought him to Gihon.
1:39	And Zadok the priest took an horn of oil out of the tabernacle, and anointed Solomon. And they blew the trumpet; and all the people said, God save king Solomon.
1:40	And all the people came up after him, and the people piped with pipes, and rejoiced with great joy, so that the earth rent with the sound of them.
1:41	And Adonijah and all the guests that were with him heard it as they had made an end of eating. And when Joab heard the sound of the trumpet, he said, Wherefore is this noise of the city being in an uproar?
1:42	And while he yet spake, behold, Jonathan the son of Abiathar the priest came: and Adonijah said unto him, Come in; for thou art a valiant man, and bringest good tidings.
1:43	And Jonathan answered and said to Adonijah, Verily our lord king David hath made Solomon king.
1:44	And the king hath sent with him Zadok the priest, and Nathan the prophet, and Benaiah the son of Jehoiada, and the Cherethites, and the Pelethites, and they have caused him to ride upon the king's mule:
1:45	And Zadok the priest and Nathan the prophet have anointed him king in Gihon: and they are come up from thence rejoicing, so that the city rang again. This is the noise that ye have heard.
1:46	And also Solomon sitteth on the throne of the kingdom.
1:47	And moreover the king's servants came to bless our lord king David, saying, God make the name of Solomon better than thy name, and make his throne greater than thy throne. And the king bowed himself upon the bed.
1:48	And also thus said the king, Blessed be the LORD God of Israel, which hath given one to sit on my throne this day, mine eyes even seeing it.
1:49	And all the guests that were with Adonijah were afraid, and rose up, and went every man his way.
1:50	And Adonijah feared because of Solomon, and arose, and went, and caught hold on the horns of the altar.
1:51	And it was told Solomon, saying, Behold, Adonijah feareth king Solomon: for, lo, he hath caught hold on the horns of the altar, saying, Let king Solomon swear unto me to day that he will not slay his servant with the sword.
1:52	And Solomon said, If he will shew himself a worthy man, there shall not an hair of him fall to the earth: but if wickedness shall be found in him, he shall die.
1:53	So king Solomon sent, and they brought him down from the altar. And he came and bowed himself to king Solomon: and Solomon said unto him, Go to thine house.


1:1	והמלך דוד זקן בא בימים ויכסהו בבגדים ולא יחם׃
1:2	ויאמרו לו עבדיו יבקשׁו לאדני המלך נערה בתולה ועמדה לפני המלך ותהי לו סכנת ושׁכבה בחיקך וחם לאדני המלך׃
1:3	ויבקשׁו נערה יפה בכל גבול ישׂראל וימצאו את אבישׁג השׁונמית ויבאו אתה למלך׃
1:4	והנערה יפה עד מאד ותהי למלך סכנת ותשׁרתהו והמלך לא ידעה׃
1:5	ואדניה בן חגית מתנשׂא לאמר אני אמלך ויעשׂ לו רכב ופרשׁים וחמשׁים אישׁ רצים לפניו׃
1:6	ולא עצבו אביו מימיו לאמר מדוע ככה עשׂית וגם הוא טוב תאר מאד ואתו ילדה אחרי אבשׁלום׃
1:7	ויהיו דבריו עם יואב בן צרויה ועם אביתר הכהן ויעזרו אחרי אדניה׃
1:8	וצדוק הכהן ובניהו בן יהוידע ונתן הנביא ושׁמעי ורעי והגבורים אשׁר לדוד לא היו עם אדניהו׃
1:9	ויזבח אדניהו צאן ובקר ומריא עם אבן הזחלת אשׁר אצל עין רגל ויקרא את כל אחיו בני המלך ולכל אנשׁי יהודה עבדי המלך׃
1:10	ואת נתן הנביא ובניהו ואת הגבורים ואת שׁלמה אחיו לא קרא׃
1:11	ויאמר נתן אל בת שׁבע אם שׁלמה לאמר הלוא שׁמעת כי מלך אדניהו בן חגית ואדנינו דוד לא ידע׃
1:12	ועתה לכי איעצך נא עצה ומלטי את נפשׁך ואת נפשׁ בנך שׁלמה׃
1:13	לכי ובאי אל המלך דוד ואמרת אליו הלא אתה אדני המלך נשׁבעת לאמתך לאמר כי שׁלמה בנך ימלך אחרי והוא ישׁב על כסאי ומדוע מלך אדניהו׃
1:14	הנה עודך מדברת שׁם עם המלך ואני אבוא אחריך ומלאתי את דבריך׃
1:15	ותבא בת שׁבע אל המלך החדרה והמלך זקן מאד ואבישׁג השׁונמית משׁרת את המלך׃
1:16	ותקד בת שׁבע ותשׁתחו למלך ויאמר המלך מה׃
1:17	ותאמר לו אדני אתה נשׁבעת ביהוה אלהיך לאמתך כי שׁלמה בנך ימלך אחרי והוא ישׁב על כסאי׃
1:18	ועתה הנה אדניה מלך ועתה אדני המלך לא ידעת׃
1:19	ויזבח שׁור ומריא וצאן לרב ויקרא לכל בני המלך ולאביתר הכהן וליאב שׂר הצבא ולשׁלמה עבדך לא קרא׃
1:20	ואתה אדני המלך עיני כל ישׂראל עליך להגיד להם מי ישׁב על כסא אדני המלך אחריו׃
1:21	והיה כשׁכב אדני המלך עם אבתיו והייתי אני ובני שׁלמה חטאים׃
1:22	והנה עודנה מדברת עם המלך ונתן הנביא בא׃
1:23	ויגידו למלך לאמר הנה נתן הנביא ויבא לפני המלך וישׁתחו למלך על אפיו ארצה׃
1:24	ויאמר נתן אדני המלך אתה אמרת אדניהו ימלך אחרי והוא ישׁב על כסאי׃
1:25	כי ירד היום ויזבח שׁור ומריא וצאן לרב ויקרא לכל בני המלך ולשׂרי הצבא ולאביתר הכהן והנם אכלים ושׁתים לפניו ויאמרו יחי המלך אדניהו׃
1:26	ולי אני עבדך ולצדק הכהן ולבניהו בן יהוידע ולשׁלמה עבדך לא קרא׃
1:27	אם מאת אדני המלך נהיה הדבר הזה ולא הודעת את עבדיך מי ישׁב על כסא אדני המלך אחריו׃
1:28	ויען המלך דוד ויאמר קראו לי לבת שׁבע ותבא לפני המלך ותעמד לפני המלך׃
1:29	וישׁבע המלך ויאמר חי יהוה אשׁר פדה את נפשׁי מכל צרה׃
1:30	כי כאשׁר נשׁבעתי לך ביהוה אלהי ישׂראל לאמר כי שׁלמה בנך ימלך אחרי והוא ישׁב על כסאי תחתי כי כן אעשׂה היום הזה׃
1:31	ותקד בת שׁבע אפים ארץ ותשׁתחו למלך ותאמר יחי אדני המלך דוד לעלם׃
1:32	ויאמר המלך דוד קראו לי לצדוק הכהן ולנתן הנביא ולבניהו בן יהוידע ויבאו לפני המלך׃
1:33	ויאמר המלך להם קחו עמכם את עבדי אדניכם והרכבתם את שׁלמה בני על הפרדה אשׁר לי והורדתם אתו אל גחון׃
1:34	ומשׁח אתו שׁם צדוק הכהן ונתן הנביא למלך על ישׂראל ותקעתם בשׁופר ואמרתם יחי המלך שׁלמה׃
1:35	ועליתם אחריו ובא וישׁב על כסאי והוא ימלך תחתי ואתו צויתי להיות נגיד על ישׂראל ועל יהודה׃
1:36	ויען בניהו בן יהוידע את המלך ויאמר אמן כן יאמר יהוה אלהי אדני המלך׃
1:37	כאשׁר היה יהוה עם אדני המלך כן יהי עם שׁלמה ויגדל את כסאו מכסא אדני המלך דוד׃
1:38	וירד צדוק הכהן ונתן הנביא ובניהו בן יהוידע והכרתי והפלתי וירכבו את שׁלמה על פרדת המלך דוד וילכו אתו על גחון׃
1:39	ויקח צדוק הכהן את קרן השׁמן מן האהל וימשׁח את שׁלמה ויתקעו בשׁופר ויאמרו כל העם יחי המלך שׁלמה׃
1:40	ויעלו כל העם אחריו והעם מחללים בחללים ושׂמחים שׂמחה גדולה ותבקע הארץ בקולם׃
1:41	וישׁמע אדניהו וכל הקראים אשׁר אתו והם כלו לאכל וישׁמע יואב את קול השׁופר ויאמר מדוע קול הקריה הומה׃
1:42	עודנו מדבר והנה יונתן בן אביתר הכהן בא ויאמר אדניהו בא כי אישׁ חיל אתה וטוב תבשׂר׃
1:43	ויען יונתן ויאמר לאדניהו אבל אדנינו המלך דוד המליך את שׁלמה׃
1:44	וישׁלח אתו המלך את צדוק הכהן ואת נתן הנביא ובניהו בן יהוידע והכרתי והפלתי וירכבו אתו על פרדת המלך׃
1:45	וימשׁחו אתו צדוק הכהן ונתן הנביא למלך בגחון ויעלו משׁם שׂמחים ותהם הקריה הוא הקול אשׁר שׁמעתם׃
1:46	וגם ישׁב שׁלמה על כסא המלוכה׃
1:47	וגם באו עבדי המלך לברך את אדנינו המלך דוד לאמר ייטב אלהיך את שׁם שׁלמה משׁמך ויגדל את כסאו מכסאך וישׁתחו המלך על המשׁכב׃
1:48	וגם ככה אמר המלך ברוך יהוה אלהי ישׂראל אשׁר נתן היום ישׁב על כסאי ועיני ראות׃
1:49	ויחרדו ויקמו כל הקראים אשׁר לאדניהו וילכו אישׁ לדרכו׃
1:50	ואדניהו ירא מפני שׁלמה ויקם וילך ויחזק בקרנות המזבח׃
1:51	ויגד לשׁלמה לאמר הנה אדניהו ירא את המלך שׁלמה והנה אחז בקרנות המזבח לאמר ישׁבע לי כיום המלך שׁלמה אם ימית את עבדו בחרב׃
1:52	ויאמר שׁלמה אם יהיה לבן חיל לא יפל משׂערתו ארצה ואם רעה תמצא בו ומת׃
1:53	וישׁלח המלך שׁלמה וירדהו מעל המזבח ויבא וישׁתחו למלך שׁלמה ויאמר לו שׁלמה לך לביתך׃


n/a

Textus Receptus Bibles

Parallel Bibles

1 Kings - Chapter: 1

Cookies & Privacy