Textus Receptus Bibles

Parallel Bibles

Exodus - Chapter: 32


32:1	And when the people saw that Moses delayed to come down out of the mount, the people gathered themselves together unto Aaron, and said unto him, Up, make us gods, which shall go before us; for as for this Moses, the man that brought us up out of the land of Egypt, we wot not what is become of him.
32:2	And Aaron said unto them, Break off the golden earrings, which are in the ears of your wives, of your sons, and of your daughters, and bring them unto me.
32:3	And all the people brake off the golden earrings which were in their ears, and brought them unto Aaron.
32:4	And he received them at their hand, and fashioned it with a graving tool, after he had made it a molten calf: and they said, These be thy gods, O Israel, which brought thee up out of the land of Egypt.
32:5	And when Aaron saw it, he built an altar before it; and Aaron made proclamation, and said, To morrow is a feast to the LORD.
32:6	And they rose up early on the morrow, and offered burnt offerings, and brought peace offerings; and the people sat down to eat and to drink, and rose up to play.
32:7	And the LORD said unto Moses, Go, get thee down; for thy people, which thou broughtest out of the land of Egypt, have corrupted themselves:
32:8	They have turned aside quickly out of the way which I commanded them: they have made them a molten calf, and have worshipped it, and have sacrificed thereunto, and said, These be thy gods, O Israel, which have brought thee up out of the land of Egypt.
32:9	And the LORD said unto Moses, I have seen this people, and, behold, it is a stiffnecked people:
32:10	Now therefore let me alone, that my wrath may wax hot against them, and that I may consume them: and I will make of thee a great nation.
32:11	And Moses besought the LORD his God, and said, LORD, why doth thy wrath wax hot against thy people, which thou hast brought forth out of the land of Egypt with great power, and with a mighty hand?
32:12	Wherefore should the Egyptians speak, and say, For mischief did he bring them out, to slay them in the mountains, and to consume them from the face of the earth? Turn from thy fierce wrath, and repent of this evil against thy people.
32:13	Remember Abraham, Isaac, and Israel, thy servants, to whom thou swarest by thine own self, and saidst unto them, I will multiply your seed as the stars of heaven, and all this land that I have spoken of will I give unto your seed, and they shall inherit it for ever.
32:14	And the LORD repented of the evil which he thought to do unto his people.
32:15	And Moses turned, and went down from the mount, and the two tables of the testimony were in his hand: the tables were written on both their sides; on the one side and on the other were they written.
32:16	And the tables were the work of God, and the writing was the writing of God, graven upon the tables.
32:17	And when Joshua heard the noise of the people as they shouted, he said unto Moses, There is a noise of war in the camp.
32:18	And he said, It is not the voice of them that shout for mastery, neither is it the voice of them that cry for being overcome: but the noise of them that sing do I hear.
32:19	And it came to pass, as soon as he came nigh unto the camp, that he saw the calf, and the dancing: and Moses' anger waxed hot, and he cast the tables out of his hands, and brake them beneath the mount.
32:20	And he took the calf which they had made, and burnt it in the fire, and ground it to powder, and strawed it upon the water, and made the children of Israel drink of it.
32:21	And Moses said unto Aaron, What did this people unto thee, that thou hast brought so great a sin upon them?
32:22	And Aaron said, Let not the anger of my lord wax hot: thou knowest the people, that they are set on mischief.
32:23	For they said unto me, Make us gods, which shall go before us: for as for this Moses, the man that brought us up out of the land of Egypt, we wot not what is become of him.
32:24	And I said unto them, Whosoever hath any gold, let them break it off. So they gave it me: then I cast it into the fire, and there came out this calf.
32:25	And when Moses saw that the people were naked; (for Aaron had made them naked unto their shame among their enemies:)
32:26	Then Moses stood in the gate of the camp, and said, Who is on the LORD'S side? let him come unto me. And all the sons of Levi gathered themselves together unto him.
32:27	And he said unto them, Thus saith the LORD God of Israel, Put every man his sword by his side, and go in and out from gate to gate throughout the camp, and slay every man his brother, and every man his companion, and every man his neighbour.
32:28	And the children of Levi did according to the word of Moses: and there fell of the people that day about three thousand men.
32:29	For Moses had said, Consecrate yourselves to day to the LORD, even every man upon his son, and upon his brother; that he may bestow upon you a blessing this day.
32:30	And it came to pass on the morrow, that Moses said unto the people, Ye have sinned a great sin: and now I will go up unto the LORD; peradventure I shall make an atonement for your sin.
32:31	And Moses returned unto the LORD, and said, Oh, this people have sinned a great sin, and have made them gods of gold.
32:32	Yet now, if thou wilt forgive their sin--; and if not, blot me, I pray thee, out of thy book which thou hast written.
32:33	And the LORD said unto Moses, Whosoever hath sinned against me, him will I blot out of my book.
32:34	Therefore now go, lead the people unto the place of which I have spoken unto thee: behold, mine Angel shall go before thee: nevertheless in the day when I visit I will visit their sin upon them.
32:35	And the LORD plagued the people, because they made the calf, which Aaron made.


32:1	וירא העם כי בשׁשׁ משׁה לרדת מן ההר ויקהל העם על אהרן ויאמרו אליו קום עשׂה לנו אלהים אשׁר ילכו לפנינו כי זה משׁה האישׁ אשׁר העלנו מארץ מצרים לא ידענו מה היה׃
32:2	ויאמר אלהם אהרן פרקו נזמי הזהב אשׁר באזני נשׁיכם בניכם ובנתיכם והביאו אלי׃
32:3	ויתפרקו כל העם את נזמי הזהב אשׁר באזניהם ויביאו אל אהרן׃
32:4	ויקח מידם ויצר אתו בחרט ויעשׂהו עגל מסכה ויאמרו אלה אלהיך ישׂראל אשׁר העלוך מארץ מצרים׃
32:5	וירא אהרן ויבן מזבח לפניו ויקרא אהרן ויאמר חג ליהוה מחר׃
32:6	וישׁכימו ממחרת ויעלו עלת ויגשׁו שׁלמים וישׁב העם לאכל ושׁתו ויקמו לצחק׃
32:7	וידבר יהוה אל משׁה לך רד כי שׁחת עמך אשׁר העלית מארץ מצרים׃
32:8	סרו מהר מן הדרך אשׁר צויתם עשׂו להם עגל מסכה וישׁתחוו לו ויזבחו לו ויאמרו אלה אלהיך ישׂראל אשׁר העלוך מארץ מצרים׃
32:9	ויאמר יהוה אל משׁה ראיתי את העם הזה והנה עם קשׁה ערף הוא׃
32:10	ועתה הניחה לי ויחר אפי בהם ואכלם ואעשׂה אותך לגוי גדול׃
32:11	ויחל משׁה את פני יהוה אלהיו ויאמר למה יהוה יחרה אפך בעמך אשׁר הוצאת מארץ מצרים בכח גדול וביד חזקה׃
32:12	למה יאמרו מצרים לאמר ברעה הוציאם להרג אתם בהרים ולכלתם מעל פני האדמה שׁוב מחרון אפך והנחם על הרעה לעמך׃
32:13	זכר לאברהם ליצחק ולישׂראל עבדיך אשׁר נשׁבעת להם בך ותדבר אלהם ארבה את זרעכם ככוכבי השׁמים וכל הארץ הזאת אשׁר אמרתי אתן לזרעכם ונחלו לעלם׃
32:14	וינחם יהוה על הרעה אשׁר דבר לעשׂות לעמו׃
32:15	ויפן וירד משׁה מן ההר ושׁני לחת העדת בידו לחת כתבים משׁני עבריהם מזה ומזה הם כתבים׃
32:16	והלחת מעשׂה אלהים המה והמכתב מכתב אלהים הוא חרות על הלחת׃
32:17	וישׁמע יהושׁע את קול העם ברעה ויאמר אל משׁה קול מלחמה במחנה׃
32:18	ויאמר אין קול ענות גבורה ואין קול ענות חלושׁה קול ענות אנכי שׁמע׃
32:19	ויהי כאשׁר קרב אל המחנה וירא את העגל ומחלת ויחר אף משׁה וישׁלך מידו את הלחת וישׁבר אתם תחת ההר׃
32:20	ויקח את העגל אשׁר עשׂו וישׂרף באשׁ ויטחן עד אשׁר דק ויזר על פני המים וישׁק את בני ישׂראל׃
32:21	ויאמר משׁה אל אהרן מה עשׂה לך העם הזה כי הבאת עליו חטאה גדלה׃
32:22	ויאמר אהרן אל יחר אף אדני אתה ידעת את העם כי ברע הוא׃
32:23	ויאמרו לי עשׂה לנו אלהים אשׁר ילכו לפנינו כי זה משׁה האישׁ אשׁר העלנו מארץ מצרים לא ידענו מה היה׃
32:24	ואמר להם למי זהב התפרקו ויתנו לי ואשׁלכהו באשׁ ויצא העגל הזה׃
32:25	וירא משׁה את העם כי פרע הוא כי פרעה אהרן לשׁמצה בקמיהם׃
32:26	ויעמד משׁה בשׁער המחנה ויאמר מי ליהוה אלי ויאספו אליו כל בני לוי׃
32:27	ויאמר להם כה אמר יהוה אלהי ישׂראל שׂימו אישׁ חרבו על ירכו עברו ושׁובו משׁער לשׁער במחנה והרגו אישׁ את אחיו ואישׁ את רעהו ואישׁ את קרבו׃
32:28	ויעשׂו בני לוי כדבר משׁה ויפל מן העם ביום ההוא כשׁלשׁת אלפי אישׁ׃
32:29	ויאמר משׁה מלאו ידכם היום ליהוה כי אישׁ בבנו ובאחיו ולתת עליכם היום ברכה׃
32:30	ויהי ממחרת ויאמר משׁה אל העם אתם חטאתם חטאה גדלה ועתה אעלה אל יהוה אולי אכפרה בעד חטאתכם׃
32:31	וישׁב משׁה אל יהוה ויאמר אנא חטא העם הזה חטאה גדלה ויעשׂו להם אלהי זהב׃
32:32	ועתה אם תשׂא חטאתם ואם אין מחני נא מספרך אשׁר כתבת׃
32:33	ויאמר יהוה אל משׁה מי אשׁר חטא לי אמחנו מספרי׃
32:34	ועתה לך נחה את העם אל אשׁר דברתי לך הנה מלאכי ילך לפניך וביום פקדי ופקדתי עלהם חטאתם׃
32:35	ויגף יהוה את העם על אשׁר עשׂו את העגל אשׁר עשׂה אהרן׃


n/a

Textus Receptus Bibles

Parallel Bibles

Exodus - Chapter: 32

Cookies & Privacy