Textus Receptus Bibles

< >

Ruth - Chapter: 1


1:1	Now it came to pass in the days when the judges ruled, that there was a famine in the land. And a certain man of Bethlehemjudah went to sojourn in the country of Moab, he, and his wife, and his two sons.
1:2	And the name of the man was Elimelech, and the name of his wife Naomi, and the name of his two sons Mahlon and Chilion, Ephrathites of Bethlehemjudah. And they came into the country of Moab, and continued there.
1:3	And Elimelech Naomi's husband died; and she was left, and her two sons.
1:4	And they took them wives of the women of Moab; the name of the one was Orpah, and the name of the other Ruth: and they dwelled there about ten years.
1:5	And Mahlon and Chilion died also both of them; and the woman was left of her two sons and her husband.
1:6	Then she arose with her daughters in law, that she might return from the country of Moab: for she had heard in the country of Moab how that the Lord had visited his people in giving them bread.
1:7	Wherefore she went forth out of the place where she was, and her two daughters in law with her; and they went on the way to return unto the land of Judah.
1:8	And Naomi said unto her two daughters in law, Go, return each to her mother's house: the LORD deal kindly with you, as ye have dealt with the dead, and with me.
1:9	The LORD grant you that ye may find rest, each of you in the house of her husband. Then she kissed them; and they lifted up their voice, and wept.
1:10	And they said unto her, Surely we will return with thee unto thy people.
1:11	And Naomi said, Turn again, my daughters: why will ye go with me? are there yet any more sons in my womb, that they may be your husbands?
1:12	Turn again, my daughters, go your way; for I am too old to have an husband. If I should say, I have hope, if I should have an husband also to night, and should also bear sons;
1:13	Would ye tarry for them till they were grown? would ye stay for them from having husbands? nay, my daughters; for it grieveth me much for your sakes that the hand of the LORD is gone out against me.
1:14	And they lifted up their voice, and wept again: and Orpah kissed her mother in law; but Ruth clave unto her.
1:15	And she said, Behold, thy sister in law is gone back unto her people, and unto her gods: return thou after thy sister in law.
1:16	And Ruth said, Intreat me not to leave thee, or to return from following after thee: for whither thou goest, I will go; and where thou lodgest, I will lodge: thy people shall be my people, and thy God my God:
1:17	Where thou diest, will I die, and there will I be buried: the LORD do so to me, and more also, if ought but death part thee and me.
1:18	When she saw that she was stedfastly minded to go with her, then she left speaking unto her.
1:19	So they two went until they came to Bethlehem. And it came to pass, when they were come to Bethlehem, that all the city was moved about them, and they said, Is this Naomi?
1:20	And she said unto them, Call me not Naomi, call me Mara: for the Almighty hath dealt very bitterly with me.
1:21	I went out full, and the LORD hath brought me home again empty: why then call ye me Naomi, seeing the LORD hath testified against me, and the Almighty hath afflicted me?
1:22	So Naomi returned, and Ruth the Moabitess, her daughter in law, with her, which returned out of the country of Moab: and they came to Bethlehem in the beginning of barley harvest.


1:1	ויהי בימי שׁפט השׁפטים ויהי רעב בארץ וילך אישׁ מבית לחם יהודה לגור בשׂדי מואב הוא ואשׁתו ושׁני בניו׃
1:2	ושׁם האישׁ אלימלך ושׁם אשׁתו נעמי ושׁם שׁני בניו מחלון וכליון אפרתים מבית לחם יהודה ויבאו שׂדי מואב ויהיו שׁם׃
1:3	וימת אלימלך אישׁ נעמי ותשׁאר היא ושׁני בניה׃
1:4	וישׂאו להם נשׁים מאביות שׁם האחת ערפה ושׁם השׁנית רות וישׁבו שׁם כעשׂר שׁנים׃
1:5	וימותו גם שׁניהם מחלון וכליון ותשׁאר האשׁה משׁני ילדיה ומאישׁה׃
1:6	ותקם היא וכלתיה ותשׁב משׂדי מואב כי שׁמעה בשׂדה מואב כי פקד יהוה את עמו לתת להם לחם׃
1:7	ותצא מן המקום אשׁר היתה שׁמה ושׁתי כלתיה עמה ותלכנה בדרך לשׁוב אל ארץ יהודה׃
1:8	ותאמר נעמי לשׁתי כלתיה לכנה שׁבנה אשׁה לבית אמה יעשׂה יהוה עמכם חסד כאשׁר עשׂיתם עם המתים ועמדי׃
1:9	יתן יהוה לכם ומצאן מנוחה אשׁה בית אישׁה ותשׁק להן ותשׂאנה קולן ותבכינה׃
1:10	ותאמרנה לה כי אתך נשׁוב לעמך׃
1:11	ותאמר נעמי שׁבנה בנתי למה תלכנה עמי העוד לי בנים במעי והיו לכם לאנשׁים׃
1:12	שׁבנה בנתי לכן כי זקנתי מהיות לאישׁ כי אמרתי ישׁ לי תקוה גם הייתי הלילה לאישׁ וגם ילדתי בנים׃
1:13	הלהן תשׂברנה עד אשׁר יגדלו הלהן תעגנה לבלתי היות לאישׁ אל בנתי כי מר לי מאד מכם כי יצאה בי יד יהוה׃
1:14	ותשׂנה קולן ותבכינה עוד ותשׁק ערפה לחמותה ורות דבקה׃
1:15	ותאמר הנה שׁבה יבמתך אל עמה ואל אלהיה שׁובי אחרי יבמתך׃
1:16	ותאמר רות אל תפגעי בי לעזבך לשׁוב מאחריך כי אל אשׁר תלכי אלך ובאשׁר תליני אלין עמך עמי ואלהיך אלהי׃
1:17	באשׁר תמותי אמות ושׁם אקבר כה יעשׂה יהוה לי וכה יסיף כי המות יפריד ביני ובינך׃
1:18	ותרא כי מתאמצת היא ללכת אתה ותחדל לדבר אליה׃
1:19	ותלכנה שׁתיהם עד באנה בית לחם ויהי כבאנה בית לחם ותהם כל העיר עליהן ותאמרנה הזאת נעמי׃
1:20	ותאמר אליהן אל תקראנה לי נעמי קראן לי מרא כי המר שׁדי לי מאד׃
1:21	אני מלאה הלכתי וריקם השׁיבני יהוה למה תקראנה לי נעמי ויהוה ענה בי ושׁדי הרע׃
1:22	ותשׁב נעמי ורות המואביה כלתה עמה השׁבה משׂדי מואב והמה באו בית לחם בתחלת קציר שׂערים׃


n/a

< >