Textus Receptus Bibles

Parallel Bibles

1 Samuel - Chapter: 14


14:1	Now it came to pass upon a day, that Jonathan the son of Saul said unto the young man that bare his armour, Come, and let us go over to the Philistines' garrison, that is on the other side. But he told not his father.
14:2	And Saul tarried in the uttermost part of Gibeah under a pomegranate tree which is in Migron: and the people that were with him were about six hundred men;
14:3	And Ahiah, the son of Ahitub, Ichabod's brother, the son of Phinehas, the son of Eli, the LORD'S priest in Shiloh, wearing an ephod. And the people knew not that Jonathan was gone.
14:4	And between the passages, by which Jonathan sought to go over unto the Philistines' garrison, there was a sharp rock on the one side, and a sharp rock on the other side: and the name of the one was Bozez, and the name of the other Seneh.
14:5	The forefront of the one was situate northward over against Michmash, and the other southward over against Gibeah.
14:6	And Jonathan said to the young man that bare his armour, Come, and let us go over unto the garrison of these uncircumcised: it may be that the LORD will work for us: for there is no restraint to the LORD to save by many or by few.
14:7	And his armourbearer said unto him, Do all that is in thine heart: turn thee; behold, I am with thee according to thy heart.
14:8	Then said Jonathan, Behold, we will pass over unto these men, and we will discover ourselves unto them.
14:9	If they say thus unto us, Tarry until we come to you; then we will stand still in our place, and will not go up unto them.
14:10	But if they say thus, Come up unto us; then we will go up: for the LORD hath delivered them into our hand: and this shall be a sign unto us.
14:11	And both of them discovered themselves unto the garrison of the Philistines: and the Philistines said, Behold, the Hebrews come forth out of the holes where they had hid themselves.
14:12	And the men of the garrison answered Jonathan and his armourbearer, and said, Come up to us, and we will shew you a thing. And Jonathan said unto his armourbearer, Come up after me: for the LORD hath delivered them into the hand of Israel.
14:13	And Jonathan climbed up upon his hands and upon his feet, and his armourbearer after him: and they fell before Jonathan; and his armourbearer slew after him.
14:14	And that first slaughter, which Jonathan and his armourbearer made, was about twenty men, within as it were an half acre of land, which a yoke of oxen might plow.
14:15	And there was trembling in the host, in the field, and among all the people: the garrison, and the spoilers, they also trembled, and the earth quaked: so it was a very great trembling.
14:16	And the watchmen of Saul in Gibeah of Benjamin looked; and, behold, the multitude melted away, and they went on beating down one another.
14:17	Then said Saul unto the people that were with him, Number now, and see who is gone from us. And when they had numbered, behold, Jonathan and his armourbearer were not there.
14:18	And Saul said unto Ahiah, Bring hither the ark of God. For the ark of God was at that time with the children of Israel.
14:19	And it came to pass, while Saul talked unto the priest, that the noise that was in the host of the Philistines went on and increased: and Saul said unto the priest, Withdraw thine hand.
14:20	And Saul and all the people that were with him assembled themselves, and they came to the battle: and, behold, every man's sword was against his fellow, and there was a very great discomfiture.
14:21	Moreover the Hebrews that were with the Philistines before that time, which went up with them into the camp from the country round about, even they also turned to be with the Israelites that were with Saul and Jonathan.
14:22	Likewise all the men of Israel which had hid themselves in mount Ephraim, when they heard that the Philistines fled, even they also followed hard after them in the battle.
14:23	So the LORD saved Israel that day: and the battle passed over unto Bethaven.
14:24	And the men of Israel were distressed that day: for Saul had adjured the people, saying, Cursed be the man that eateth any food until evening, that I may be avenged on mine enemies. So none of the people tasted any food.
14:25	And all they of the land came to a wood; and there was honey upon the ground.
14:26	And when the people were come into the wood, behold, the honey dropped; but no man put his hand to his mouth: for the people feared the oath.
14:27	But Jonathan heard not when his father charged the people with the oath: wherefore he put forth the end of the rod that was in his hand, and dipped it in an honeycomb, and put his hand to his mouth; and his eyes were enlightened.
14:28	Then answered one of the people, and said, Thy father straitly charged the people with an oath, saying, Cursed be the man that eateth any food this day. And the people were faint.
14:29	Then said Jonathan, My father hath troubled the land: see, I pray you, how mine eyes have been enlightened, because I tasted a little of this honey.
14:30	How much more, if haply the people had eaten freely to day of the spoil of their enemies which they found? for had there not been now a much greater slaughter among the Philistines?
14:31	And they smote the Philistines that day from Michmash to Aijalon: and the people were very faint.
14:32	And the people flew upon the spoil, and took sheep, and oxen, and calves, and slew them on the ground: and the people did eat them with the blood.
14:33	Then they told Saul, saying, Behold, the people sin against the LORD, in that they eat with the blood. And he said, Ye have transgressed: roll a great stone unto me this day.
14:34	And Saul said, Disperse yourselves among the people, and say unto them, Bring me hither every man his ox, and every man his sheep, and slay them here, and eat; and sin not against the LORD in eating with the blood. And all the people brought every man his ox with him that night, and slew them there.
14:35	And Saul built an altar unto the LORD: the same was the first altar that he built unto the LORD.
14:36	And Saul said, Let us go down after the Philistines by night, and spoil them until the morning light, and let us not leave a man of them. And they said, Do whatsoever seemeth good unto thee. Then said the priest, Let us draw near hither unto God.
14:37	And Saul asked counsel of God, Shall I go down after the Philistines? wilt thou deliver them into the hand of Israel? But he answered him not that day.
14:38	And Saul said, Draw ye near hither, all the chief of the people: and know and see wherein this sin hath been this day.
14:39	For, as the LORD liveth, which saveth Israel, though it be in Jonathan my son, he shall surely die. But there was not a man among all the people that answered him.
14:40	Then said he unto all Israel, Be ye on one side, and I and Jonathan my son will be on the other side. And the people said unto Saul, Do what seemeth good unto thee.
14:41	Therefore Saul said unto the LORD God of Israel, Give a perfect lot. And Saul and Jonathan were taken: but the people escaped.
14:42	And Saul said, Cast lots between me and Jonathan my son. And Jonathan was taken.
14:43	Then Saul said to Jonathan, Tell me what thou hast done. And Jonathan told him, and said, I did but taste a little honey with the end of the rod that was in mine hand, and, lo, I must die.
14:44	And Saul answered, God do so and more also: for thou shalt surely die, Jonathan.
14:45	And the people said unto Saul, Shall Jonathan die, who hath wrought this great salvation in Israel? God forbid: as the LORD liveth, there shall not one hair of his head fall to the ground; for he hath wrought with God this day. So the people rescued Jonathan, that he died not.
14:46	Then Saul went up from following the Philistines: and the Philistines went to their own place.
14:47	So Saul took the kingdom over Israel, and fought against all his enemies on every side, against Moab, and against the children of Ammon, and against Edom, and against the kings of Zobah, and against the Philistines: and whithersoever he turned himself, he vexed them.
14:48	And he gathered an host, and smote the Amalekites, and delivered Israel out of the hands of them that spoiled them.
14:49	Now the sons of Saul were Jonathan, and Ishui, and Melchishua: and the names of his two daughters were these; the name of the firstborn Merab, and the name of the younger Michal:
14:50	And the name of Saul's wife was Ahinoam, the daughter of Ahimaaz: and the name of the captain of his host was Abner, the son of Ner, Saul's uncle.
14:51	And Kish was the father of Saul; and Ner the father of Abner was the son of Abiel.
14:52	And there was sore war against the Philistines all the days of Saul: and when Saul saw any strong man, or any valiant man, he took him unto him.


14:1	ויהי היום ויאמר יונתן בן שׁאול אל הנער נשׂא כליו לכה ונעברה אל מצב פלשׁתים אשׁר מעבר הלז ולאביו לא הגיד׃
14:2	ושׁאול יושׁב בקצה הגבעה תחת הרמון אשׁר במגרון והעם אשׁר עמו כשׁשׁ מאות אישׁ׃
14:3	ואחיה בן אחטוב אחי איכבוד בן פינחס בן עלי כהן יהוה בשׁלו נשׂא אפוד והעם לא ידע כי הלך יונתן׃
14:4	ובין המעברות אשׁר בקשׁ יונתן לעבר על מצב פלשׁתים שׁן הסלע מהעבר מזה ושׁן הסלע מהעבר מזה ושׁם האחד בוצץ ושׁם האחד סנה׃
14:5	השׁן האחד מצוק מצפון מול מכמשׂ והאחד מנגב מול גבע׃
14:6	ויאמר יהונתן אל הנער נשׂא כליו לכה ונעברה אל מצב הערלים האלה אולי יעשׂה יהוה לנו כי אין ליהוה מעצור להושׁיע ברב או במעט׃
14:7	ויאמר לו נשׂא כליו עשׂה כל אשׁר בלבבך נטה לך הנני עמך כלבבך׃
14:8	ויאמר יהונתן הנה אנחנו עברים אל האנשׁים ונגלינו אליהם׃
14:9	אם כה יאמרו אלינו דמו עד הגיענו אליכם ועמדנו תחתינו ולא נעלה אליהם׃
14:10	ואם כה יאמרו עלו עלינו ועלינו כי נתנם יהוה בידנו וזה לנו האות׃
14:11	ויגלו שׁניהם אל מצב פלשׁתים ויאמרו פלשׁתים הנה עברים יצאים מן החרים אשׁר התחבאו שׁם׃
14:12	ויענו אנשׁי המצבה את יונתן ואת נשׂא כליו ויאמרו עלו אלינו ונודיעה אתכם דבר ויאמר יונתן אל נשׂא כליו עלה אחרי כי נתנם יהוה ביד ישׂראל׃
14:13	ויעל יונתן על ידיו ועל רגליו ונשׂא כליו אחריו ויפלו לפני יונתן ונשׂא כליו ממותת אחריו׃
14:14	ותהי המכה הראשׁנה אשׁר הכה יונתן ונשׂא כליו כעשׂרים אישׁ כבחצי מענה צמד שׂדה׃
14:15	ותהי חרדה במחנה בשׂדה ובכל העם המצב והמשׁחית חרדו גם המה ותרגז הארץ ותהי לחרדת אלהים׃
14:16	ויראו הצפים לשׁאול בגבעת בנימן והנה ההמון נמוג וילך והלם׃
14:17	ויאמר שׁאול לעם אשׁר אתו פקדו נא וראו מי הלך מעמנו ויפקדו והנה אין יונתן ונשׂא כליו׃
14:18	ויאמר שׁאול לאחיה הגישׁה ארון האלהים כי היה ארון האלהים ביום ההוא ובני ישׂראל׃
14:19	ויהי עד דבר שׁאול אל הכהן וההמון אשׁר במחנה פלשׁתים וילך הלוך ורב ויאמר שׁאול אל הכהן אסף ידך׃
14:20	ויזעק שׁאול וכל העם אשׁר אתו ויבאו עד המלחמה והנה היתה חרב אישׁ ברעהו מהומה גדולה מאד׃
14:21	והעברים היו לפלשׁתים כאתמול שׁלשׁום אשׁר עלו עמם במחנה סביב וגם המה להיות עם ישׂראל אשׁר עם שׁאול ויונתן׃
14:22	וכל אישׁ ישׂראל המתחבאים בהר אפרים שׁמעו כי נסו פלשׁתים וידבקו גם המה אחריהם במלחמה׃
14:23	ויושׁע יהוה ביום ההוא את ישׂראל והמלחמה עברה את בית און׃
14:24	ואישׁ ישׂראל נגשׂ ביום ההוא ויאל שׁאול את העם לאמר ארור האישׁ אשׁר יאכל לחם עד הערב ונקמתי מאיבי ולא טעם כל העם לחם׃
14:25	וכל הארץ באו ביער ויהי דבשׁ על פני השׂדה׃
14:26	ויבא העם אל היער והנה הלך דבשׁ ואין משׂיג ידו אל פיו כי ירא העם את השׁבעה׃
14:27	ויונתן לא שׁמע בהשׁביע אביו את העם וישׁלח את קצה המטה אשׁר בידו ויטבל אותה ביערת הדבשׁ וישׁב ידו אל פיו ותראנה עיניו׃
14:28	ויען אישׁ מהעם ויאמר השׁבע השׁביע אביך את העם לאמר ארור האישׁ אשׁר יאכל לחם היום ויעף העם׃
14:29	ויאמר יונתן עכר אבי את הארץ ראו נא כי ארו עיני כי טעמתי מעט דבשׁ הזה׃
14:30	אף כי לוא אכל אכל היום העם משׁלל איביו אשׁר מצא כי עתה לא רבתה מכה בפלשׁתים׃
14:31	ויכו ביום ההוא בפלשׁתים ממכמשׂ אילנה ויעף העם מאד׃
14:32	ויעשׂ העם אל שׁלל ויקחו צאן ובקר ובני בקר וישׁחטו ארצה ויאכל העם על הדם׃
14:33	ויגידו לשׁאול לאמר הנה העם חטאים ליהוה לאכל על הדם ויאמר בגדתם גלו אלי היום אבן גדולה׃
14:34	ויאמר שׁאול פצו בעם ואמרתם להם הגישׁו אלי אישׁ שׁורו ואישׁ שׂיהו ושׁחטתם בזה ואכלתם ולא תחטאו ליהוה לאכל אל הדם ויגשׁו כל העם אישׁ שׁורו בידו הלילה וישׁחטו שׁם׃
14:35	ויבן שׁאול מזבח ליהוה אתו החל לבנות מזבח ליהוה׃
14:36	ויאמר שׁאול נרדה אחרי פלשׁתים לילה ונבזה בהם עד אור הבקר ולא נשׁאר בהם אישׁ ויאמרו כל הטוב בעיניך עשׂה ויאמר הכהן נקרבה הלם אל האלהים׃
14:37	וישׁאל שׁאול באלהים הארד אחרי פלשׁתים התתנם ביד ישׂראל ולא ענהו ביום ההוא׃
14:38	ויאמר שׁאול גשׁו הלם כל פנות העם ודעו וראו במה היתה החטאת הזאת היום׃
14:39	כי חי יהוה המושׁיע את ישׂראל כי אם ישׁנו ביונתן בני כי מות ימות ואין ענהו מכל העם׃
14:40	ויאמר אל כל ישׂראל אתם תהיו לעבר אחד ואני ויונתן בני נהיה לעבר אחד ויאמרו העם אל שׁאול הטוב בעיניך עשׂה׃
14:41	ויאמר שׁאול אל יהוה אלהי ישׂראל הבה תמים וילכד יונתן ושׁאול והעם יצאו׃
14:42	ויאמר שׁאול הפילו ביני ובין יונתן בני וילכד יונתן׃
14:43	ויאמר שׁאול אל יונתן הגידה לי מה עשׂיתה ויגד לו יונתן ויאמר טעם טעמתי בקצה המטה אשׁר בידי מעט דבשׁ הנני אמות׃
14:44	ויאמר שׁאול כה יעשׂה אלהים וכה יוסף כי מות תמות יונתן׃
14:45	ויאמר העם אל שׁאול היונתן ימות אשׁר עשׂה הישׁועה הגדולה הזאת בישׂראל חלילה חי יהוה אם יפל משׂערת ראשׁו ארצה כי עם אלהים עשׂה היום הזה ויפדו העם את יונתן ולא מת׃
14:46	ויעל שׁאול מאחרי פלשׁתים ופלשׁתים הלכו למקומם׃
14:47	ושׁאול לכד המלוכה על ישׂראל וילחם סביב בכל איביו במואב ובבני עמון ובאדום ובמלכי צובה ובפלשׁתים ובכל אשׁר יפנה ירשׁיע׃
14:48	ויעשׂ חיל ויך את עמלק ויצל את ישׂראל מיד שׁסהו׃
14:49	ויהיו בני שׁאול יונתן וישׁוי ומלכי שׁוע ושׁם שׁתי בנתיו שׁם הבכירה מרב ושׁם הקטנה מיכל׃
14:50	ושׁם אשׁת שׁאול אחינעם בת אחימעץ ושׁם שׂר צבאו אבינר בן נר דוד שׁאול׃
14:51	וקישׁ אבי שׁאול ונר אבי אבנר בן אביאל׃
14:52	ותהי המלחמה חזקה על פלשׁתים כל ימי שׁאול וראה שׁאול כל אישׁ גבור וכל בן חיל ויאספהו אליו׃


n/a

Textus Receptus Bibles

Parallel Bibles

1 Samuel - Chapter: 14

Cookies & Privacy