Textus Receptus Bibles

Parallel Bibles

1 Samuel - Chapter: 20


20:1	And David fled from Naioth in Ramah, and came and said before Jonathan, What have I done? what is mine iniquity? and what is my sin before thy father, that he seeketh my life?
20:2	And he said unto him, God forbid; thou shalt not die: behold, my father will do nothing either great or small, but that he will shew it me: and why should my father hide this thing from me? it is not so.
20:3	And David sware moreover, and said, Thy father certainly knoweth that I have found grace in thine eyes; and he saith, Let not Jonathan know this, lest he be grieved: but truly as the LORD liveth, and as thy soul liveth, there is but a step between me and death.
20:4	Then said Jonathan unto David, Whatsoever thy soul desireth, I will even do it for thee.
20:5	And David said unto Jonathan, Behold, to morrow is the new moon, and I should not fail to sit with the king at meat: but let me go, that I may hide myself in the field unto the third day at even.
20:6	If thy father at all miss me, then say, David earnestly asked leave of me that he might run to Bethlehem his city: for there is a yearly sacrifice there for all the family.
20:7	If he say thus, It is well; thy servant shall have peace: but if he be very wroth, then be sure that evil is determined by him.
20:8	Therefore thou shalt deal kindly with thy servant; for thou hast brought thy servant into a covenant of the LORD with thee: notwithstanding, if there be in me iniquity, slay me thyself; for why shouldest thou bring me to thy father?
20:9	And Jonathan said, Far be it from thee: for if I knew certainly that evil were determined by my father to come upon thee, then would not I tell it thee?
20:10	Then said David to Jonathan, Who shall tell me? or what if thy father answer thee roughly?
20:11	And Jonathan said unto David, Come, and let us go out into the field. And they went out both of them into the field.
20:12	And Jonathan said unto David, O LORD God of Israel, when I have sounded my father about to morrow any time, or the third day, and, behold, if there be good toward David, and I then send not unto thee, and shew it thee;
20:13	The LORD do so and much more to Jonathan: but if it please my father to do thee evil, then I will shew it thee, and send thee away, that thou mayest go in peace: and the LORD be with thee, as he hath been with my father.
20:14	And thou shalt not only while yet I live shew me the kindness of the LORD, that I die not:
20:15	But also thou shalt not cut off thy kindness from my house for ever: no, not when the LORD hath cut off the enemies of David every one from the face of the earth.
20:16	So Jonathan made a covenant with the house of David, saying, Let the LORD even require it at the hand of David's enemies.
20:17	And Jonathan caused David to swear again, because he loved him: for he loved him as he loved his own soul.
20:18	Then Jonathan said to David, To morrow is the new moon: and thou shalt be missed, because thy seat will be empty.
20:19	And when thou hast stayed three days, then thou shalt go down quickly, and come to the place where thou didst hide thyself when the business was in hand, and shalt remain by the stone Ezel.
20:20	And I will shoot three arrows on the side thereof, as though I shot at a mark.
20:21	And, behold, I will send a lad, saying, Go, find out the arrows. If I expressly say unto the lad, Behold, the arrows are on this side of thee, take them; then come thou: for there is peace to thee, and no hurt; as the LORD liveth.
20:22	But if I say thus unto the young man, Behold, the arrows are beyond thee; go thy way: for the LORD hath sent thee away.
20:23	And as touching the matter which thou and I have spoken of, behold, the LORD be between thee and me for ever.
20:24	So David hid himself in the field: and when the new moon was come, the king sat him down to eat meat.
20:25	And the king sat upon his seat, as at other times, even upon a seat by the wall: and Jonathan arose, and Abner sat by Saul's side, and David's place was empty.
20:26	Nevertheless Saul spake not any thing that day: for he thought, Something hath befallen him, he is not clean; surely he is not clean.
20:27	And it came to pass on the morrow, which was the second day of the month, that David's place was empty: and Saul said unto Jonathan his son, Wherefore cometh not the son of Jesse to meat, neither yesterday, nor to day?
20:28	And Jonathan answered Saul, David earnestly asked leave of me to go to Bethlehem:
20:29	And he said, Let me go, I pray thee; for our family hath a sacrifice in the city; and my brother, he hath commanded me to be there: and now, if I have found favour in thine eyes, let me get away, I pray thee, and see my brethren. Therefore he cometh not unto the king's table.
20:30	Then Saul's anger was kindled against Jonathan, and he said unto him, Thou son of the perverse rebellious woman, do not I know that thou hast chosen the son of Jesse to thine own confusion, and unto the confusion of thy mother's nakedness?
20:31	For as long as the son of Jesse liveth upon the ground, thou shalt not be established, nor thy kingdom. Wherefore now send and fetch him unto me, for he shall surely die.
20:32	And Jonathan answered Saul his father, and said unto him, Wherefore shall he be slain? what hath he done?
20:33	And Saul cast a javelin at him to smite him: whereby Jonathan knew that it was determined of his father to slay David.
20:34	So Jonathan arose from the table in fierce anger, and did eat no meat the second day of the month: for he was grieved for David, because his father had done him shame.
20:35	And it came to pass in the morning, that Jonathan went out into the field at the time appointed with David, and a little lad with him.
20:36	And he said unto his lad, Run, find out now the arrows which I shoot. And as the lad ran, he shot an arrow beyond him.
20:37	And when the lad was come to the place of the arrow which Jonathan had shot, Jonathan cried after the lad, and said, Is not the arrow beyond thee?
20:38	And Jonathan cried after the lad, Make speed, haste, stay not. And Jonathan's lad gathered up the arrows, and came to his master.
20:39	But the lad knew not any thing: only Jonathan and David knew the matter.
20:40	And Jonathan gave his artillery unto his lad, and said unto him, Go, carry them to the city.
20:41	And as soon as the lad was gone, David arose out of a place toward the south, and fell on his face to the ground, and bowed himself three times: and they kissed one another, and wept one with another, until David exceeded.
20:42	And Jonathan said to David, Go in peace, forasmuch as we have sworn both of us in the name of the LORD, saying, The LORD be between me and thee, and between my seed and thy seed for ever. And he arose and departed: and Jonathan went into the city.


20:1	ויברח דוד מנוות ברמה ויבא ויאמר לפני יהונתן מה עשׂיתי מה עוני ומה חטאתי לפני אביך כי מבקשׁ את נפשׁי׃
20:2	ויאמר לו חלילה לא תמות הנה לו עשׁה אבי דבר גדול או דבר קטן ולא יגלה את אזני ומדוע יסתיר אבי ממני את הדבר הזה אין זאת׃
20:3	וישׁבע עוד דוד ויאמר ידע ידע אביך כי מצאתי חן בעיניך ויאמר אל ידע זאת יהונתן פן יעצב ואולם חי יהוה וחי נפשׁך כי כפשׂע ביני ובין המות׃
20:4	ויאמר יהונתן אל דוד מה תאמר נפשׁך ואעשׂה׃
20:5	ויאמר דוד אל יהונתן הנה חדשׁ מחר ואנכי ישׁב אשׁב עם המלך לאכול ושׁלחתני ונסתרתי בשׂדה עד הערב השׁלשׁית׃
20:6	אם פקד יפקדני אביך ואמרת נשׁאל נשׁאל ממני דוד לרוץ בית לחם עירו כי זבח הימים שׁם לכל המשׁפחה׃
20:7	אם כה יאמר טוב שׁלום לעבדך ואם חרה יחרה לו דע כי כלתה הרעה מעמו׃
20:8	ועשׂית חסד על עבדך כי בברית יהוה הבאת את עבדך עמך ואם ישׁ בי עון המיתני אתה ועד אביך למה זה תביאני׃
20:9	ויאמר יהונתן חלילה לך כי אם ידע אדע כי כלתה הרעה מעם אבי לבוא עליך ולא אתה אגיד׃
20:10	ויאמר דוד אל יהונתן מי יגיד לי או מה יענך אביך קשׁה׃
20:11	ויאמר יהונתן אל דוד לכה ונצא השׂדה ויצאו שׁניהם השׂדה׃
20:12	ויאמר יהונתן אל דוד יהוה אלהי ישׂראל כי אחקר את אבי כעת מחר השׁלשׁית והנה טוב אל דוד ולא אז אשׁלח אליך וגליתי את אזנך׃
20:13	כה יעשׂה יהוה ליהונתן וכה יסיף כי ייטב אל אבי את הרעה עליך וגליתי את אזנך ושׁלחתיך והלכת לשׁלום ויהי יהוה עמך כאשׁר היה עם אבי׃
20:14	ולא אם עודני חי ולא תעשׂה עמדי חסד יהוה ולא אמות׃
20:15	ולא תכרת את חסדך מעם ביתי עד עולם ולא בהכרת יהוה את איבי דוד אישׁ מעל פני האדמה׃
20:16	ויכרת יהונתן עם בית דוד ובקשׁ יהוה מיד איבי דוד׃
20:17	ויוסף יהונתן להשׁביע את דוד באהבתו אתו כי אהבת נפשׁו אהבו׃
20:18	ויאמר לו יהונתן מחר חדשׁ ונפקדת כי יפקד מושׁבך׃
20:19	ושׁלשׁת תרד מאד ובאת אל המקום אשׁר נסתרת שׁם ביום המעשׂה וישׁבת אצל האבן האזל׃
20:20	ואני שׁלשׁת החצים צדה אורה לשׁלח לי למטרה׃
20:21	והנה אשׁלח את הנער לך מצא את החצים אם אמר אמר לנער הנה החצים ממך והנה קחנו ובאה כי שׁלום לך ואין דבר חי יהוה׃
20:22	ואם כה אמר לעלם הנה החצים ממך והלאה לך כי שׁלחך יהוה׃
20:23	והדבר אשׁר דברנו אני ואתה הנה יהוה ביני ובינך עד עולם׃
20:24	ויסתר דוד בשׂדה ויהי החדשׁ וישׁב המלך על הלחם לאכול׃
20:25	וישׁב המלך על מושׁבו כפעם בפעם אל מושׁב הקיר ויקם יהונתן וישׁב אבנר מצד שׁאול ויפקד מקום דוד׃
20:26	ולא דבר שׁאול מאומה ביום ההוא כי אמר מקרה הוא בלתי טהור הוא כי לא טהור׃
20:27	ויהי ממחרת החדשׁ השׁני ויפקד מקום דוד ויאמר שׁאול אל יהונתן בנו מדוע לא בא בן ישׁי גם תמול גם היום אל הלחם׃
20:28	ויען יהונתן את שׁאול נשׁאל נשׁאל דוד מעמדי עד בית לחם׃
20:29	ויאמר שׁלחני נא כי זבח משׁפחה לנו בעיר והוא צוה לי אחי ועתה אם מצאתי חן בעיניך אמלטה נא ואראה את אחי על כן לא בא אל שׁלחן המלך׃
20:30	ויחר אף שׁאול ביהונתן ויאמר לו בן נעות המרדות הלוא ידעתי כי בחר אתה לבן ישׁי לבשׁתך ולבשׁת ערות אמך׃
20:31	כי כל הימים אשׁר בן ישׁי חי על האדמה לא תכון אתה ומלכותך ועתה שׁלח וקח אתו אלי כי בן מות הוא׃
20:32	ויען יהונתן את שׁאול אביו ויאמר אליו למה יומת מה עשׂה׃
20:33	ויטל שׁאול את החנית עליו להכתו וידע יהונתן כי כלה היא מעם אביו להמית את דוד׃
20:34	ויקם יהונתן מעם השׁלחן בחרי אף ולא אכל ביום החדשׁ השׁני לחם כי נעצב אל דוד כי הכלמו אביו׃
20:35	ויהי בבקר ויצא יהונתן השׂדה למועד דוד ונער קטן עמו׃
20:36	ויאמר לנערו רץ מצא נא את החצים אשׁר אנכי מורה הנער רץ והוא ירה החצי להעברו׃
20:37	ויבא הנער עד מקום החצי אשׁר ירה יהונתן ויקרא יהונתן אחרי הנער ויאמר הלוא החצי ממך והלאה׃
20:38	ויקרא יהונתן אחרי הנער מהרה חושׁה אל תעמד וילקט נער יהונתן את החצי ויבא אל אדניו׃
20:39	והנער לא ידע מאומה אך יהונתן ודוד ידעו את הדבר׃
20:40	ויתן יהונתן את כליו אל הנער אשׁר לו ויאמר לו לך הביא העיר׃
20:41	הנער בא ודוד קם מאצל הנגב ויפל לאפיו ארצה וישׁתחו שׁלשׁ פעמים וישׁקו אישׁ את רעהו ויבכו אישׁ את רעהו עד דוד הגדיל׃
20:42	ויאמר יהונתן לדוד לך לשׁלום אשׁר נשׁבענו שׁנינו אנחנו בשׁם יהוה לאמר יהוה יהיה ביני ובינך ובין זרעי ובין זרעך עד עולם׃ (21:1) ויקם וילך ויהונתן בא העיר׃


n/a

Textus Receptus Bibles

Parallel Bibles

1 Samuel - Chapter: 20

Cookies & Privacy