Textus Receptus Bibles

< >

Obadiah - Chapter: 1


1:1	The vision of Obadiah. Thus saith the Lord GOD concerning Edom; We have heard a rumour from the LORD, and an ambassador is sent among the heathen, Arise ye, and let us rise up against her in battle.
1:2	Behold, I have made thee small among the heathen: thou art greatly despised.
1:3	The pride of thine heart hath deceived thee, thou that dwellest in the clefts of the rock, whose habitation is high; that saith in his heart, Who shall bring me down to the ground?
1:4	Though thou exalt thyself as the eagle, and though thou set thy nest among the stars, thence will I bring thee down, saith the LORD.
1:5	If thieves came to thee, if robbers by night, (how art thou cut off!) would they not have stolen till they had enough? if the grapegatherers came to thee, would they not leave some grapes?
1:6	How are the things of Esau searched out! how are his hidden things sought up!
1:7	All the men of thy confederacy have brought thee even to the border: the men that were at peace with thee have deceived thee, and prevailed against thee; they that eat thy bread have laid a wound under thee: there is none understanding in him.
1:8	Shall I not in that day, saith the LORD, even destroy the wise men out of Edom, and understanding out of the mount of Esau?
1:9	And thy mighty men, O Teman, shall be dismayed, to the end that every one of the mount of Esau may be cut off by slaughter.
1:10	For thy violence against thy brother Jacob shame shall cover thee, and thou shalt be cut off for ever.
1:11	In the day that thou stoodest on the other side, in the day that the strangers carried away captive his forces, and foreigners entered into his gates, and cast lots upon Jerusalem, even thou wast as one of them.
1:12	But thou shouldest not have looked on the day of thy brother in the day that he became a stranger; neither shouldest thou have rejoiced over the children of Judah in the day of their destruction; neither shouldest thou have spoken proudly in the day of distress.
1:13	Thou shouldest not have entered into the gate of my people in the day of their calamity; yea, thou shouldest not have looked on their affliction in the day of their calamity, nor have laid hands on their substance in the day of their calamity;
1:14	Neither shouldest thou have stood in the crossway, to cut off those of his that did escape; neither shouldest thou have delivered up those of his that did remain in the day of distress.
1:15	For the day of the LORD is near upon all the heathen: as thou hast done, it shall be done unto thee: thy reward shall return upon thine own head.
1:16	For as ye have drunk upon my holy mountain, so shall all the heathen drink continually, yea, they shall drink, and they shall swallow down, and they shall be as though they had not been.
1:17	But upon mount Zion shall be deliverance, and there shall be holiness; and the house of Jacob shall possess their possessions.
1:18	And the house of Jacob shall be a fire, and the house of Joseph a flame, and the house of Esau for stubble, and they shall kindle in them, and devour them; and there shall not be any remaining of the house of Esau; for the LORD hath spoken it.
1:19	And they of the south shall possess the mount of Esau; and they of the plain the Philistines: and they shall possess the fields of Ephraim, and the fields of Samaria: and Benjamin shall possess Gilead.
1:20	And the captivity of this host of the children of Israel shall possess that of the Canaanites, even unto Zarephath; and the captivity of Jerusalem, which is in Sepharad, shall possess the cities of the south.
1:21	And saviours shall come up on mount Zion to judge the mount of Esau; and the kingdom shall be the LORD'S.


1:1	חזון עבדיה כה אמר אדני יהוה לאדום שׁמועה שׁמענו מאת יהוה וציר בגוים שׁלח קומו ונקומה עליה למלחמה׃
1:2	הנה קטן נתתיך בגוים בזוי אתה מאד׃
1:3	זדון לבך השׁיאך שׁכני בחגוי סלע מרום שׁבתו אמר בלבו מי יורדני ארץ׃
1:4	אם תגביה כנשׁר ואם בין כוכבים שׂים קנך משׁם אורידך נאם יהוה׃
1:5	אם גנבים באו לך אם שׁודדי לילה איך נדמיתה הלוא יגנבו דים אם בצרים באו לך הלוא ישׁאירו עללות׃
1:6	איך נחפשׂו עשׂו נבעו מצפניו׃
1:7	עד הגבול שׁלחוך כל אנשׁי בריתך השׁיאוך יכלו לך אנשׁי שׁלמך לחמך ישׂימו מזור תחתיך אין תבונה׃
1:8	הלוא ביום ההוא נאם יהוה והאבדתי חכמים מאדום ותבונה מהר עשׂו׃
1:9	וחתו גבוריך תימן למען יכרת אישׁ מהר עשׂו מקטל׃
1:10	מחמס אחיך יעקב תכסך בושׁה ונכרת לעולם׃
1:11	ביום עמדך מנגד ביום שׁבות זרים חילו ונכרים באו שׁערו ועל ירושׁלם ידו גורל גם אתה כאחד מהם׃
1:12	ואל תרא ביום אחיך ביום נכרו ואל תשׂמח לבני יהודה ביום אבדם ואל תגדל פיך ביום צרה׃
1:13	אל תבוא בשׁער עמי ביום אידם אל תרא גם אתה ברעתו ביום אידו ואל תשׁלחנה בחילו ביום אידו׃
1:14	ואל תעמד על הפרק להכרית את פליטיו ואל תסגר שׂרידיו ביום צרה׃
1:15	כי קרוב יום יהוה על כל הגוים כאשׁר עשׂית יעשׂה לך גמלך ישׁוב בראשׁך׃
1:16	כי כאשׁר שׁתיתם על הר קדשׁי ישׁתו כל הגוים תמיד ושׁתו ולעו והיו כלוא היו׃
1:17	ובהר ציון תהיה פליטה והיה קדשׁ וירשׁו בית יעקב את מורשׁיהם׃
1:18	והיה בית יעקב אשׁ ובית יוסף להבה ובית עשׂו לקשׁ ודלקו בהם ואכלום ולא יהיה שׂריד לבית עשׂו כי יהוה דבר׃
1:19	וירשׁו הנגב את הר עשׂו והשׁפלה את פלשׁתים וירשׁו את שׂדה אפרים ואת שׂדה שׁמרון ובנימן את הגלעד׃
1:20	וגלת החל הזה לבני ישׂראל אשׁר כנענים עד צרפת וגלת ירושׁלם אשׁר בספרד ירשׁו את ערי הנגב׃
1:21	ועלו מושׁעים בהר ציון לשׁפט את הר עשׂו והיתה ליהוה המלוכה׃


n/a

< >