Textus Receptus Bibles

< >

2 Samuel - Chapter: 13


13:1	And it came to pass after this, that Absalom the son of David had a fair sister, whose name was Tamar; and Amnon the son of David loved her.
13:2	And Amnon was so vexed, that he fell sick for his sister Tamar; for she was a virgin; and Amnon thought it hard for him to do any thing to her.
13:3	But Amnon had a friend, whose name was Jonadab, the son of Shimeah David's brother: and Jonadab was a very subtil man.
13:4	And he said unto him, Why art thou, being the king's son, lean from day to day? wilt thou not tell me? And Amnon said unto him, I love Tamar, my brother Absalom's sister.
13:5	And Jonadab said unto him, Lay thee down on thy bed, and make thyself sick: and when thy father cometh to see thee, say unto him, I pray thee, let my sister Tamar come, and give me meat, and dress the meat in my sight, that I may see it, and eat it at her hand.
13:6	So Amnon lay down, and made himself sick: and when the king was come to see him, Amnon said unto the king, I pray thee, let Tamar my sister come, and make me a couple of cakes in my sight, that I may eat at her hand.
13:7	Then David sent home to Tamar, saying, Go now to thy brother Amnon's house, and dress him meat.
13:8	So Tamar went to her brother Amnon's house; and he was laid down. And she took flour, and kneaded it, and made cakes in his sight, and did bake the cakes.
13:9	And she took a pan, and poured them out before him; but he refused to eat. And Amnon said, Have out all men from me. And they went out every man from him.
13:10	And Amnon said unto Tamar, Bring the meat into the chamber, that I may eat of thine hand. And Tamar took the cakes which she had made, and brought them into the chamber to Amnon her brother.
13:11	And when she had brought them unto him to eat, he took hold of her, and said unto her, Come lie with me, my sister.
13:12	And she answered him, Nay, my brother, do not force me; for no such thing ought to be done in Israel: do not thou this folly.
13:13	And I, whither shall I cause my shame to go? and as for thee, thou shalt be as one of the fools in Israel. Now therefore, I pray thee, speak unto the king; for he will not withhold me from thee.
13:14	Howbeit he would not hearken unto her voice: but, being stronger than she, forced her, and lay with her.
13:15	Then Amnon hated her exceedingly; so that the hatred wherewith he hated her was greater than the love wherewith he had loved her. And Amnon said unto her, Arise, be gone.
13:16	And she said unto him, There is no cause: this evil in sending me away is greater than the other that thou didst unto me. But he would not hearken unto her.
13:17	Then he called his servant that ministered unto him, and said, Put now this woman out from me, and bolt the door after her.
13:18	And she had a garment of divers colours upon her: for with such robes were the king's daughters that were virgins apparelled. Then his servant brought her out, and bolted the door after her.
13:19	And Tamar put ashes on her head, and rent her garment of divers colours that was on her, and laid her hand on her head, and went on crying.
13:20	And Absalom her brother said unto her, Hath Amnon thy brother been with thee? but hold now thy peace, my sister: he is thy brother; regard not this thing. So Tamar remained desolate in her brother Absalom's house.
13:21	But when king David heard of all these things, he was very wroth.
13:22	And Absalom spake unto his brother Amnon neither good nor bad: for Absalom hated Amnon, because he had forced his sister Tamar.
13:23	And it came to pass after two full years, that Absalom had sheepshearers in Baalhazor, which is beside Ephraim: and Absalom invited all the king's sons.
13:24	And Absalom came to the king, and said, Behold now, thy servant hath sheepshearers; let the king, I beseech thee, and his servants go with thy servant.
13:25	And the king said to Absalom, Nay, my son, let us not all now go, lest we be chargeable unto thee. And he pressed him: howbeit he would not go, but blessed him.
13:26	Then said Absalom, If not, I pray thee, let my brother Amnon go with us. And the king said unto him, Why should he go with thee?
13:27	But Absalom pressed him, that he let Amnon and all the king's sons go with him.
13:28	Now Absalom had commanded his servants, saying, Mark ye now when Amnon's heart is merry with wine, and when I say unto you, Smite Amnon; then kill him, fear not: have not I commanded you? be courageous, and be valiant.
13:29	And the servants of Absalom did unto Amnon as Absalom had commanded. Then all the king's sons arose, and every man gat him up upon his mule, and fled.
13:30	And it came to pass, while they were in the way, that tidings came to David, saying, Absalom hath slain all the king's sons, and there is not one of them left.
13:31	Then the king arose, and tare his garments, and lay on the earth; and all his servants stood by with their clothes rent.
13:32	And Jonadab, the son of Shimeah David's brother, answered and said, Let not my lord suppose that they have slain all the young men the king's sons; for Amnon only is dead: for by the appointment of Absalom this hath been determined from the day that he forced his sister Tamar.
13:33	Now therefore let not my lord the king take the thing to his heart, to think that all the king's sons are dead: for Amnon only is dead.
13:34	But Absalom fled. And the young man that kept the watch lifted up his eyes, and looked, and, behold, there came much people by the way of the hill side behind him.
13:35	And Jonadab said unto the king, Behold, the king's sons come: as thy servant said, so it is.
13:36	And it came to pass, as soon as he had made an end of speaking, that, behold, the king's sons came, and lifted up their voice and wept: and the king also and all his servants wept very sore.
13:37	But Absalom fled, and went to Talmai, the son of Ammihud, king of Geshur. And David mourned for his son every day.
13:38	So Absalom fled, and went to Geshur, and was there three years.
13:39	And the soul of king David longed to go forth unto Absalom: for he was comforted concerning Amnon, seeing he was dead.


13:1	ויהי אחרי כן ולאבשׁלום בן דוד אחות יפה ושׁמה תמר ויאהבה אמנון בן דוד׃
13:2	ויצר לאמנון להתחלות בעבור תמר אחתו כי בתולה היא ויפלא בעיני אמנון לעשׂות לה מאומה׃
13:3	ולאמנון רע ושׁמו יונדב בן שׁמעה אחי דוד ויונדב אישׁ חכם מאד׃
13:4	ויאמר לו מדוע אתה ככה דל בן המלך בבקר בבקר הלוא תגיד לי ויאמר לו אמנון את תמר אחות אבשׁלם אחי אני אהב׃
13:5	ויאמר לו יהונדב שׁכב על משׁכבך והתחל ובא אביך לראותך ואמרת אליו תבא נא תמר אחותי ותברני לחם ועשׂתה לעיני את הבריה למען אשׁר אראה ואכלתי מידה׃
13:6	וישׁכב אמנון ויתחל ויבא המלך לראתו ויאמר אמנון אל המלך תבוא נא תמר אחתי ותלבב לעיני שׁתי לבבות ואברה מידה׃
13:7	וישׁלח דוד אל תמר הביתה לאמר לכי נא בית אמנון אחיך ועשׂי לו הבריה׃
13:8	ותלך תמר בית אמנון אחיה והוא שׁכב ותקח את הבצק ותלושׁ ותלבב לעיניו ותבשׁל את הלבבות׃
13:9	ותקח את המשׂרת ותצק לפניו וימאן לאכול ויאמר אמנון הוציאו כל אישׁ מעלי ויצאו כל אישׁ מעליו׃
13:10	ויאמר אמנון אל תמר הביאי הבריה החדר ואברה מידך ותקח תמר את הלבבות אשׁר עשׂתה ותבא לאמנון אחיה החדרה׃
13:11	ותגשׁ אליו לאכל ויחזק בה ויאמר לה בואי שׁכבי עמי אחותי׃
13:12	ותאמר לו אל אחי אל תענני כי לא יעשׂה כן בישׂראל אל תעשׂה את הנבלה הזאת׃
13:13	ואני אנה אוליך את חרפתי ואתה תהיה כאחד הנבלים בישׂראל ועתה דבר נא אל המלך כי לא ימנעני ממך׃
13:14	ולא אבה לשׁמע בקולה ויחזק ממנה ויענה וישׁכב אתה׃
13:15	וישׂנאה אמנון שׂנאה גדולה מאד כי גדולה השׂנאה אשׁר שׂנאה מאהבה אשׁר אהבה ויאמר לה אמנון קומי לכי׃
13:16	ותאמר לו אל אודת הרעה הגדולה הזאת מאחרת אשׁר עשׂית עמי לשׁלחני ולא אבה לשׁמע׃
13:17	ויקרא את נערו משׁרתו ויאמר שׁלחו נא את זאת מעלי החוצה ונעל הדלת אחריה׃
13:18	ועליה כתנת פסים כי כן תלבשׁן בנות המלך הבתולת מעילים ויצא אותה משׁרתו החוץ ונעל הדלת אחריה׃
13:19	ותקח תמר אפר על ראשׁה וכתנת הפסים אשׁר עליה קרעה ותשׂם ידה על ראשׁה ותלך הלוך וזעקה׃
13:20	ויאמר אליה אבשׁלום אחיה האמינון אחיך היה עמך ועתה אחותי החרישׁי אחיך הוא אל תשׁיתי את לבך לדבר הזה ותשׁב תמר ושׁממה בית אבשׁלום אחיה׃
13:21	והמלך דוד שׁמע את כל הדברים האלה ויחר לו מאד׃
13:22	ולא דבר אבשׁלום עם אמנון למרע ועד טוב כי שׂנא אבשׁלום את אמנון על דבר אשׁר ענה את תמר אחתו׃
13:23	ויהי לשׁנתים ימים ויהיו גזזים לאבשׁלום בבעל חצור אשׁר עם אפרים ויקרא אבשׁלום לכל בני המלך׃
13:24	ויבא אבשׁלום אל המלך ויאמר הנה נא גזזים לעבדך ילך נא המלך ועבדיו עם עבדך׃
13:25	ויאמר המלך אל אבשׁלום אל בני אל נא נלך כלנו ולא נכבד עליך ויפרץ בו ולא אבה ללכת ויברכהו׃
13:26	ויאמר אבשׁלום ולא ילך נא אתנו אמנון אחי ויאמר לו המלך למה ילך עמך׃
13:27	ויפרץ בו אבשׁלום וישׁלח אתו את אמנון ואת כל בני המלך׃
13:28	ויצו אבשׁלום את נעריו לאמר ראו נא כטוב לב אמנון ביין ואמרתי אליכם הכו את אמנון והמתם אתו אל תיראו הלוא כי אנכי צויתי אתכם חזקו והיו לבני חיל׃
13:29	ויעשׂו נערי אבשׁלום לאמנון כאשׁר צוה אבשׁלום ויקמו כל בני המלך וירכבו אישׁ על פרדו וינסו׃
13:30	ויהי המה בדרך והשׁמעה באה אל דוד לאמר הכה אבשׁלום את כל בני המלך ולא נותר מהם אחד׃
13:31	ויקם המלך ויקרע את בגדיו וישׁכב ארצה וכל עבדיו נצבים קרעי בגדים׃
13:32	ויען יונדב בן שׁמעה אחי דוד ויאמר אל יאמר אדני את כל הנערים בני המלך המיתו כי אמנון לבדו מת כי על פי אבשׁלום היתה שׂומה מיום ענתו את תמר אחתו׃
13:33	ועתה אל ישׂם אדני המלך אל לבו דבר לאמר כל בני המלך מתו כי אם אמנון לבדו מת׃
13:34	ויברח אבשׁלום וישׂא הנער הצפה את עינו וירא והנה עם רב הלכים מדרך אחריו מצד ההר׃
13:35	ויאמר יונדב אל המלך הנה בני המלך באו כדבר עבדך כן היה׃
13:36	ויהי ככלתו לדבר והנה בני המלך באו וישׂאו קולם ויבכו וגם המלך וכל עבדיו בכו בכי גדול מאד׃
13:37	ואבשׁלום ברח וילך אל תלמי בן עמיחור מלך גשׁור ויתאבל על בנו כל הימים׃
13:38	ואבשׁלום ברח וילך גשׁור ויהי שׁם שׁלשׁ שׁנים׃
13:39	ותכל דוד המלך לצאת אל אבשׁלום כי נחם על אמנון כי מת׃


n/a

< >