Textus Receptus Bibles

< >

2 Samuel - Chapter: 14


14:1	Now Joab the son of Zeruiah perceived that the king's heart was toward Absalom.
14:2	And Joab sent to Tekoah, and fetched thence a wise woman, and said unto her, I pray thee, feign thyself to be a mourner, and put on now mourning apparel, and anoint not thyself with oil, but be as a woman that had a long time mourned for the dead:
14:3	And come to the king, and speak on this manner unto him. So Joab put the words in her mouth.
14:4	And when the woman of Tekoah spake to the king, she fell on her face to the ground, and did obeisance, and said, Help, O king.
14:5	And the king said unto her, What aileth thee? And she answered, I am indeed a widow woman, and mine husband is dead.
14:6	And thy handmaid had two sons, and they two strove together in the field, and there was none to part them, but the one smote the other, and slew him.
14:7	And, behold, the whole family is risen against thine handmaid, and they said, Deliver him that smote his brother, that we may kill him, for the life of his brother whom he slew; and we will destroy the heir also: and so they shall quench my coal which is left, and shall not leave to my husband neither name nor remainder upon the earth.
14:8	And the king said unto the woman, Go to thine house, and I will give charge concerning thee.
14:9	And the woman of Tekoah said unto the king, My lord, O king, the iniquity be on me, and on my father's house: and the king and his throne be guiltless.
14:10	And the king said, Whosoever saith ought unto thee, bring him to me, and he shall not touch thee any more.
14:11	Then said she, I pray thee, let the king remember the LORD thy God, that thou wouldest not suffer the revengers of blood to destroy any more, lest they destroy my son. And he said, As the LORD liveth, there shall not one hair of thy son fall to the earth.
14:12	Then the woman said, Let thine handmaid, I pray thee, speak one word unto my lord the king. And he said, Say on.
14:13	And the woman said, Wherefore then hast thou thought such a thing against the people of God? for the king doth speak this thing as one which is faulty, in that the king doth not fetch home again his banished.
14:14	For we must needs die, and are as water spilt on the ground, which cannot be gathered up again; neither doth God respect any person: yet doth he devise means, that his banished be not expelled from him.
14:15	Now therefore that I am come to speak of this thing unto my lord the king, it is because the people have made me afraid: and thy handmaid said, I will now speak unto the king; it may be that the king will perform the request of his handmaid.
14:16	For the king will hear, to deliver his handmaid out of the hand of the man that would destroy me and my son together out of the inheritance of God.
14:17	Then thine handmaid said, The word of my lord the king shall now be comfortable: for as an angel of God, so is my lord the king to discern good and bad: therefore the LORD thy God will be with thee.
14:18	Then the king answered and said unto the woman, Hide not from me, I pray thee, the thing that I shall ask thee. And the woman said, Let my lord the king now speak.
14:19	And the king said, Is not the hand of Joab with thee in all this? And the woman answered and said, As thy soul liveth, my lord the king, none can turn to the right hand or to the left from ought that my lord the king hath spoken: for thy servant Joab, he bade me, and he put all these words in the mouth of thine handmaid:
14:20	To fetch about this form of speech hath thy servant Joab done this thing: and my lord is wise, according to the wisdom of an angel of God, to know all things that are in the earth.
14:21	And the king said unto Joab, Behold now, I have done this thing: go therefore, bring the young man Absalom again.
14:22	And Joab fell to the ground on his face, and bowed himself, and thanked the king: and Joab said, To day thy servant knoweth that I have found grace in thy sight, my lord, O king, in that the king hath fulfilled the request of his servant.
14:23	So Joab arose and went to Geshur, and brought Absalom to Jerusalem.
14:24	And the king said, Let him turn to his own house, and let him not see my face. So Absalom returned to his own house, and saw not the king's face.
14:25	But in all Israel there was none to be so much praised as Absalom for his beauty: from the sole of his foot even to the crown of his head there was no blemish in him.
14:26	And when he polled his head, (for it was at every year's end that he polled it: because the hair was heavy on him, therefore he polled it:) he weighed the hair of his head at two hundred shekels after the king's weight.
14:27	And unto Absalom there were born three sons, and one daughter, whose name was Tamar: she was a woman of a fair countenance.
14:28	So Absalom dwelt two full years in Jerusalem, and saw not the king's face.
14:29	Therefore Absalom sent for Joab, to have sent him to the king; but he would not come to him: and when he sent again the second time, he would not come.
14:30	Therefore he said unto his servants, See, Joab's field is near mine, and he hath barley there; go and set it on fire. And Absalom's servants set the field on fire.
14:31	Then Joab arose, and came to Absalom unto his house, and said unto him, Wherefore have thy servants set my field on fire?
14:32	And Absalom answered Joab, Behold, I sent unto thee, saying, Come hither, that I may send thee to the king, to say, Wherefore am I come from Geshur? it had been good for me to have been there still: now therefore let me see the king's face; and if there be any iniquity in me, let him kill me.
14:33	So Joab came to the king, and told him: and when he had called for Absalom, he came to the king, and bowed himself on his face to the ground before the king: and the king kissed Absalom.


14:1	וידע יואב בן צריה כי לב המלך על אבשׁלום׃
14:2	וישׁלח יואב תקועה ויקח משׁם אשׁה חכמה ויאמר אליה התאבלי נא ולבשׁי נא בגדי אבל ואל תסוכי שׁמן והיית כאשׁה זה ימים רבים מתאבלת על מת׃
14:3	ובאת אל המלך ודברת אליו כדבר הזה וישׂם יואב את הדברים בפיה׃
14:4	ותאמר האשׁה התקעית אל המלך ותפל על אפיה ארצה ותשׁתחו ותאמר הושׁעה המלך׃
14:5	ויאמר לה המלך מה לך ותאמר אבל אשׁה אלמנה אני וימת אישׁי׃
14:6	ולשׁפחתך שׁני בנים וינצו שׁניהם בשׂדה ואין מציל ביניהם ויכו האחד את האחד וימת אתו׃
14:7	והנה קמה כל המשׁפחה על שׁפחתך ויאמרו תני את מכה אחיו ונמתהו בנפשׁ אחיו אשׁר הרג ונשׁמידה גם את היורשׁ וכבו את גחלתי אשׁר נשׁארה לבלתי שׂום לאישׁי שׁם ושׁארית על פני האדמה׃
14:8	ויאמר המלך אל האשׁה לכי לביתך ואני אצוה עליך׃
14:9	ותאמר האשׁה התקועית אל המלך עלי אדני המלך העון ועל בית אבי והמלך וכסאו נקי׃
14:10	ויאמר המלך המדבר אליך והבאתו אלי ולא יסיף עוד לגעת׃
14:11	ותאמר יזכר נא המלך את יהוה אלהיך מהרבית גאל הדם לשׁחת ולא ישׁמידו את בני ויאמר חי יהוה אם יפל משׂערת בנך ארצה׃
14:12	ותאמר האשׁה תדבר נא שׁפחתך אל אדני המלך דבר ויאמר דברי׃
14:13	ותאמר האשׁה ולמה חשׁבתה כזאת על עם אלהים ומדבר המלך הדבר הזה כאשׁם לבלתי השׁיב המלך את נדחו׃
14:14	כי מות נמות וכמים הנגרים ארצה אשׁר לא יאספו ולא ישׂא אלהים נפשׁ וחשׁב מחשׁבות לבלתי ידח ממנו נדח׃
14:15	ועתה אשׁר באתי לדבר אל המלך אדני את הדבר הזה כי יראני העם ותאמר שׁפחתך אדברה נא אל המלך אולי יעשׂה המלך את דבר אמתו׃
14:16	כי ישׁמע המלך להציל את אמתו מכף האישׁ להשׁמיד אתי ואת בני יחד מנחלת אלהים׃
14:17	ותאמר שׁפחתך יהיה נא דבר אדני המלך למנוחה כי כמלאך האלהים כן אדני המלך לשׁמע הטוב והרע ויהוה אלהיך יהי עמך׃
14:18	ויען המלך ויאמר אל האשׁה אל נא תכחדי ממני דבר אשׁר אנכי שׁאל אתך ותאמר האשׁה ידבר נא אדני המלך׃
14:19	ויאמר המלך היד יואב אתך בכל זאת ותען האשׁה ותאמר חי נפשׁך אדני המלך אם אשׁ להמין ולהשׂמיל מכל אשׁר דבר אדני המלך כי עבדך יואב הוא צוני והוא שׂם בפי שׁפחתך את כל הדברים האלה׃
14:20	לבעבור סבב את פני הדבר עשׂה עבדך יואב את הדבר הזה ואדני חכם כחכמת מלאך האלהים לדעת את כל אשׁר בארץ׃
14:21	ויאמר המלך אל יואב הנה נא עשׂיתי את הדבר הזה ולך השׁב את הנער את אבשׁלום׃
14:22	ויפל יואב אל פניו ארצה וישׁתחו ויברך את המלך ויאמר יואב היום ידע עבדך כי מצאתי חן בעיניך אדני המלך אשׁר עשׂה המלך את דבר עבדו׃
14:23	ויקם יואב וילך גשׁורה ויבא את אבשׁלום ירושׁלם׃
14:24	ויאמר המלך יסב אל ביתו ופני לא יראה ויסב אבשׁלום אל ביתו ופני המלך לא ראה׃
14:25	וכאבשׁלום לא היה אישׁ יפה בכל ישׂראל להלל מאד מכף רגלו ועד קדקדו לא היה בו מום׃
14:26	ובגלחו את ראשׁו והיה מקץ ימים לימים אשׁר יגלח כי כבד עליו וגלחו ושׁקל את שׂער ראשׁו מאתים שׁקלים באבן המלך׃
14:27	ויולדו לאבשׁלום שׁלושׁה בנים ובת אחת ושׁמה תמר היא היתה אשׁה יפת מראה׃
14:28	וישׁב אבשׁלום בירושׁלם שׁנתים ימים ופני המלך לא ראה׃
14:29	וישׁלח אבשׁלום אל יואב לשׁלח אתו אל המלך ולא אבה לבוא אליו וישׁלח עוד שׁנית ולא אבה לבוא׃
14:30	ויאמר אל עבדיו ראו חלקת יואב אל ידי ולו שׁם שׂערים לכו והוצתיה באשׁ ויצתו עבדי אבשׁלום את החלקה באשׁ׃
14:31	ויקם יואב ויבא אל אבשׁלום הביתה ויאמר אליו למה הציתו עבדך את החלקה אשׁר לי באשׁ׃
14:32	ויאמר אבשׁלום אל יואב הנה שׁלחתי אליך לאמר בא הנה ואשׁלחה אתך אל המלך לאמר למה באתי מגשׁור טוב לי עד אני שׁם ועתה אראה פני המלך ואם ישׁ בי עון והמתני׃
14:33	ויבא יואב אל המלך ויגד לו ויקרא אל אבשׁלום ויבא אל המלך וישׁתחו לו על אפיו ארצה לפני המלך וישׁק המלך לאבשׁלום׃


n/a

< >